תקציר: ישראל הפתיעה בכושר העמידה שגילתה גם את עצמה, וגם את הנחות היסוד שעמדו עשרות שנים ביסוד תפיסת הביטחון הישראלית והנחות אלה ראויות להתבוננות מחודשת

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 2/10/24. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.

* * *

ההצלחות המרשימות של תקיפות חיל האוויר בלבנון בשבועיים האחרונים, בהכוונת מודיעין מדויק מעורר השתאות, תבעו בשיח  הישראלי את השאלה המציקה כיצד כל היכולת המרשימה הזו לא עמדה לנו בשעות הקריסה של בוקר שמחת תורה- שבעה באוקטובר. בשאלה זו יעסקו בעתיד עשרות ואולי מאות מחקרים.

אולם במבט מבחוץ על עם ישראל, בעיניים ערביות מובילה שאלה אחרת: כיצד טעו בהערכת כושר העמידה של  החברה הישראלית. במכון מחקר ערבי קבעו: "העמידה של ישראל במלחמה ארוכת טווח מצריכה בדיקה מחודשת להנחות היסוד בנוגע לישראל." במאמרם הסבירו כי העמידה האיתנה של ישראל בשנה החולפת, היא לא מה שהם ציפו. הם ציפו שישראל לא תחזיק מעמד, שהלחצים מבית ומחוץ יכריעו אותה. ממש בנקודה הזו ישראל הפתיע גם את עצמה, גם את הנחות היסוד שעמדו עשרות שנים ביסוד תפיסת הביטחון הישראלית והנחות אלה ראויות להתבוננות.

ביסודותיה העקרוניים, תפיסת הביטחון הישראלית מיוחסת לבן גוריון

הוא הציג אותה באוקטובר 1953 כששב משלושה חודשי חופשה. הוא כמובן הניח תשתית רעיונית מרחיקת ראות, אלא שהוא בוודאי לא ציפה שתפיסתו שגובשה בהתייחסות להקשר הביטחוני הייחודי בו התמודדה מדינת ישראל בשנותיה הראשונות, ימשיך לכוון את מדינת ישראל גם בעשור השמיני לעצמאותה. למרות זאת משהו בסיסי בשורשי התפיסה ממשיך להיות רלוונטי לא פחות מאשר באותן שנים ראשונות, זה ההכרה בשורשי המתחים הבלתי פתורים של הבשורה הציונית. המתח העיקרי - שאת משמעותו הפנים בן גוריון כבר בימי המאורעות בטרם הוקמה המדינה - היה הפער בין ההבטחה הציונית להשגת אורח חיים נורמלי ליהודים בארץ ישראל, לבין כורח המאבק הביטחוני שכפה על היישוב היהודי גיוס כוחות, ואף מחיר דמים למאמצי ההגנה המתמידים. בהכרת המתח הזה שלא נפתר מעולם, טווה בן גוריון את תפיסתו הביטחונית במאמץ לכונן בו נקודת איזון דינמית, מסונכרנת בידי ההנהגה. וכך, מתוך היענות לשאיפת הנורמליות של החברה הישראלית, ביקש  בן גוריון בתפיסתו שהמלחמה תהיה קצרה, תוכרע בשטח האויב בכוח המחץ הישראלי, באופן שיאפשר שיבה מהירה של החברה והמשק אל מאמצי הבניין והיצירה.

התארכות המלחמה בשנה האחרונה אכן מחוללת מבוכה. המלחמה המתמשכת, מאתגרת, לא רק את הנחות היסוד לתפיסת הביטחון הישראלית, אלא גם את הנחות היסוד בתפיסת המלחמה של מערכת הביטחון הישראלית.  תרחיש הייחוס של אגף התכנון במטכ"ל לחישוב מלאי חימוש וחלפים נבנה לדוגמה על תכנון מלחמה בת שלושה שבועות.

מתח בסיסי נוסף התעצם עם הקמת המדינה וצה"ל ביחס לגודל הצבא. מצד אחד, איומי האויב לחידוש המלחמה לא פסקו, וצה"ל נדרש לפריסה הגנתית במוכנות מתמדת של כוחות גדולים. מצד שני, צורכי בנין האומה במאמצי קליטת העלייה, הבניין והיצירה חייבו מיקוד המשאבים במשימות אלה. את הפער בין הצורך בצבא גדול בכוננות למלחמה, לבין אילוצי המשאבים איזן בן גוריון בבניית צה"ל על בסיס צבא סדיר קטן יחסית למשימותיו, אך מושלם בשעת חירום באמצעות גיוס המילואים והופך לצבא גדול.  לשם כך נדרשה התרעה אסטרטגית וצילצול פעמונים לגיוס מלא ולהעברת המדינה במהירות ממצב השגרה למצב החירום.

במהלך השנים האחרונות נבקעו סדקים במאמץ ההתרעה, מודל ההתרעה של בן גוריון היה פשוט יחסית: ביחס לצבא מצרים למשל הוא היה ממוקד עד ליוני  1967 במבט על תנועת כוחות הצבא שבשגרה היו מרוכזים ברובם ממערב לתעלת סואץ ועם חצייתם את התעלה ותנועתם מזרחה לעומק סיני נוצרה היכולת המודיעינית למתן התרעה. מדובר היה בתהליך של שבוע. בשונה מכך, מה שנוצר בשני העשורים האחרונים בחיזבאללה וחמאס, בהיערכותם המתמדת עם כוחות קומנדו בקדמת הגבול ועם כוחות אש במלוא המערכים מהחזית עד העומק,  חייב מודל התרעה אחר, עד כדי הכרה בנמיגות היכולת למתן התרעה.

באופן דומה למבוכת הציפיות ממושג ההתרעה, נבקעו סדקים גם בתקפות המושגים "הכרעה" ו-"הרתעה"

במבט מפוכח על "הכרעת האוייב" והשגת הרתעה, בן גוריון לא ציפה לניצחון ישראלי שיוכל לסיים "אחת ולתמיד" את איומי המלחמה. אבל הוא בהחלט ציפה בזכות הכרעת האויב, לתקופה של שנות שקט, שיתנו למדינת ישראל מרווח מספק למימוש השאיפה לנורמליות. כאן טמונה נקודת הכשל הביטחונית של העשורים האחרונים. מתוך התמסרות בלתי מבוקרת לשימור מגמת  הנורמליות, מדינת ישראל נמנעה אפילו מעצם המחשבה על הצורך בנקיטת יוזמה מלחמתית למניעת התעצמות האיומים בחמאס וחיזבאללה.

במבט הזה, בסיום שנת מלחמה קשה, תפיסת הביטחון הישראלית נזקקת למבט חדש ולבחינה נוקבת של  כלל הנחות היסוד. היא נדרשת לא רק לעבודת מומחים לעדכון וליטוש התפיסה הביטחונית, אלא לשיח עומק חברתי  על החלומות והסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על החיים בארץ ישראל. 

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• אוסף המאמרים אודות 'הרתעה'.
• הרחבת המושג: 'התרעה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על 'הכרעה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), התרעה, ייצור ידע, 20/10/16.